פעם היו לי שרירי בטן, היום יש לי כבוד

כנראה אני מזדקנת. תמיד סלדתי מהרדיפה הבלתי פוסקת אחרי הכבוד, אבל לאחרונה 
כבודי העצמי כל כך חשוב לי, שאני מעדיפה לסבול מאשר לבקש עזרה ולהודות בחולשה

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נרי ליבנה
נרי ליבנה

אפילו בלי בדיקת רוק ידוע לי מזמן שאני שייכת לעדה שמתייחסת מאוד ברצינות לעניין הכבוד. הנה, אך לפני שבוע צילצלו אלי מוועד העדה הספרדית בחיפה כדי לברר אם אני אכן אותה נרי, נכדתו של מי שהיה ראש ועד העדה במשך יותר מ–50 שנה. "זו אני", הודיתי מיד. "איזה כבוד לדבר איתך", אמר המטלפן, ששאל אם אעשה לעדה את הכבוד ואעניק מלגת לימודים על שמו של סבי ז"ל לסטודנט יוצא העדה. "זה יהיה לי לכבוד", השבתי, "אבל לא אוכל להיות בחיפה בתאריך הזה. בכל מקרה, תודה על הכבוד", הוספתי. "הכבוד הוא שלנו", אמר המטלפן.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ