בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סידורי ההלוויה של עצמי

פעם לא זכרתי מה אמרתי, עכשיו אני כבר לא זוכרת למי אמרתי. 
זה כנראה הזמן להפקיד את הזיכרונות בידיים אמונות ולתכנן הלוויה מכובדת

9תגובות
פרחים מונחים על מצבות בבית קברות
אילן אסייג

פעם, בתקופת האוניברסיטה וכמה שנים טובות לאחריה, היה לי ידיד טוב בעל זיכרון פנומנלי. קראתי לו "רושם קורות העתים הפרטי שלי" משום שמדי פעם היה מזכיר לי איך בתאריך זה וזה אמרתי לו או למישהו בסביבתו ככה וככה. מה שמוזר היה שהדברים שציטט בשמי נשמעו לי תמיד חדשים, לעתים אפילו עוררו בי התפעלות. אני אמרתי ככה? הייתי שואלת ובלבי מציינת לעצמי שזה דווקא די שנון או מבריק. כבר אז, בעודי עולת ימים, נטיתי לא לזכור מה אמרתי. אמרתי לו פעם שאני רגועה. אם אמות לפתע (בגיל 20 וקצת חושבים רק על מוות שקורה לפתע), הוא...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו