עשור למלחמת לבנון השנייה

התגייסתי כדי לחזק את צה"ל אחרי מלחמת לבנון השנייה ולא עשיתי דבר

שיר ראובן התגייסה לצה"ל כמה חודשים אחרי מלחמת לבנון השנייה. 
את השירות המיותר שלה, כחלק מחיזוק חיל המודיעין אחרי המלחמה, היא החליטה להעביר כתוספתן: איבר מנוון שמרגישים אותו רק כשהוא מתפוצץ

שיר ראובן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שיר ראובן

מלחמת לבנון השנייה התחילה ביום שטסתי לטורקיה לטיול לפני גיוס של חברה. עד אז היא היתה מבצע להחזרת שני חטופים וכמה ימים אחר כך אהוד אולמרט הכריז מלחמה. המלה הזאת נשמעה כבדה והשימוש בה מגונדר מדי לאירוע עצמו. פגשתי את אולמרט שנה לפני כן במסעדה באבו גוש. סבתא שלי אמרה, זה אהוד אולמרט. אמרתי, מה, סבתא, את מאוהבת בו. היא אמרה, בטח אין לך אומץ ללכת להצטלם איתו. אמרתי, הוא על הזין שלי והלכתי לבקש תמונה. אולמרט היה נחמד, חזק והריח כמו סבון. אדם כזה יכול לכל היותר לבצע ביורוקרטיה של מלחמה: להיפגש עם אנשים בבגדים מגוהצים, לקבל החלטות, לחתום בעט יקר על מסמכים. השימוש במלה מלחמה נועד לעורר באנשים מקהלה יוונית של סנטימנטים, כמו שעושות המלים "בית", "מין" ו"רצח". הסנטימנטים עצמם הוגשו בחוסר רצון כדי לצאת ידי חובה, כמו אדם שנאלץ לארח אדם שאינו אוהב ומציע את מיטתו בסדינים זולים. למשל, סטיקרים שכתוב עליהם בתכלת, כחול ולבן "אנחנו ננצח". בוודאי שננצח. הסטיקר מעמיד פנים שזו שאלה. בעולם שבו אין מלחמות אמיתיות גם אין תבוסות, רק ביורוקרטיה של תבוסה. אם נפסיד אנשים שאיני מכירה יצטרכו למלא דוחות שמתישהו יהפכו לפעולות שלעולם לא אשמע עליהן. הכל התקיים אלפי קילומטרים מהרי הגעש שהן המלים הגדולות האלה, שנשחקו בפיות של אנשים כל הקיץ.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ