לילד שלכם לא תזיק מכה קלה בישבן

פעם ילד היה צריך להיות חייל ממושמע בצבא המשפחה. היום הוא קדוש ונשגב ואנחנו חסידיו. 
אבל בכנות, לא הייתם רוצים לפעמים לתת לו איזה פֶּץ' קטן בטוסיק?

ניסן שור
ניסן שור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ניסן שור
ניסן שור

אחד מזיכרונות הילדות המוקדמים שלי הוא שולחן הקפה בסלון. אני רץ סביבו ואמא שלי רודפת אחרי, כשחגורה בידה. היא מנסה לתפוס אותי ולא מצליחה. עוד סיבוב ועוד סיבוב. אני לא זוכר את הפשע שלי, רק את גזר הדין. היא מניפה את החגורה, ואני אוחז בשולי שולחן הקפה ומצליח להתחמק. זו חגורת עור חומה משנות השבעים עם אבזם גדול, כסוף ונוצץ, ששייכת לאבא שלי. כמו החגורה שלבש ג'ון טרבולטה בסצנת הפתיחה של "שיגעון המוזיקה". אני יכול לשמוע את צליל החגורה מפלח את האוויר כמו שוט. היא מפספסת אותי במילימטרים ספורים. אמא שלי ממשיכה לרדוף אחרי. אני בורח ממנה בצעדי ריצה קטנטנים. לבסוף היא מושיטה יד ומצליחה לתפוס אותי. היא מושיבה אותי על הספה ומצליפה בישבן שלי עם החגורה. אני צוחק והיא מצליפה. אני צוחק והיא מצליפה. אני בן שלוש או ארבע. "ילד רע. אתה ילד רע", היא נוזפת בי ואני צוחק ובוכה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ