בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לילד שלכם לא תזיק מכה קלה בישבן

פעם ילד היה צריך להיות חייל ממושמע בצבא המשפחה. היום הוא קדוש ונשגב ואנחנו חסידיו. 
אבל בכנות, לא הייתם רוצים לפעמים לתת לו איזה פֶּץ' קטן בטוסיק?

133תגובות

אחד מזיכרונות הילדות המוקדמים שלי הוא שולחן הקפה בסלון. אני רץ סביבו ואמא שלי רודפת אחרי, כשחגורה בידה. היא מנסה לתפוס אותי ולא מצליחה. עוד סיבוב ועוד סיבוב. אני לא זוכר את הפשע שלי, רק את גזר הדין. היא מניפה את החגורה, ואני אוחז בשולי שולחן הקפה ומצליח להתחמק. זו חגורת עור חומה משנות השבעים עם אבזם גדול, כסוף ונוצץ, ששייכת לאבא שלי. כמו החגורה שלבש ג'ון טרבולטה בסצנת הפתיחה של "שיגעון המוזיקה". אני יכול לשמוע את צליל החגורה מפלח את האוויר כמו שוט. היא מפספסת אותי במילימטרים ספורים. אמא שלי...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו