בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

5 שנים למחאה החברתית

ב–2011 האשכנזים הפגינו, נכשלו וחזרו להיות מלפפונים חמוצים

המחאה החברתית הצליחה, ולו לרגע קצר, לנער אותנו מהציניות ולעורר בנו תקווה. 
מאז כישלונה, חזרנו לפסימיות. מי שמאמין היום בטוב הוא ימני, מזרחי או בעל דרכון זר

119תגובות

כשהמחאה החברתית התחילה, בדיוק לפני חמש שנים, ישבתי על הספה בסלון. זה מה שאני עושה. יושב על הספה בסלון. לא הרבה השתנה מאז. אני עדיין יושב על הספה בסלון. התנחלתי על הספה בסלון. אני נמצא עליה מכוח האמונה ומתוקף זכות אבות. תביאו בולדוזר, תביאו גדוד של גולני, תביאו את ממשלת ישראל והאומות המאוחדות. אני אמות על הספה בסלון. ב–2011 דפני ליף הציבה אוהל בשדרות רוטשילד, ואני הייתי צריך להחליט אם לקום מהספה. בכל זאת, האוהל של ליף היה במרחק כמה מטרים מהספה שעליה ישבתי, שלא לומר שכבתי, כי קשה לשבת כל היום....



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו