בלי הודו ובלי רוחניות, הפכתי לנזירה

התייאשתי מגברים והתייאשתי מהאינטואיציה שלי ביחס לגברים, אז פרשתי. 
אבל האם אני באמת מוכנה לשאת את הבדידות הזאת לבד, ולא בשניים?

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נרי ליבנה
נרי ליבנה

פגשתי פעם בהודו ישראלית לשעבר, כבת 55. היא התגוררה אז כבר יותר מ–20 שנה בהודו, מחצית מהתקופה עם אהוב לבה ההודי, שבגללו עקרה להודו, ושנדרשו לה עשר שנים כדי להבין שהוא נשוי לאשה אחרת. היא היתה לבושה בבגדים הודיים ולולא עיני התכלת שלה ועורה הלבן מאוד, אפשר היה לחשוב שמדובר בהודית ילידה, משום שהיתה הכי הודית שאפשר להיות. היא נמנעה ממוצרי צריכה מערביים, אף על פי שהיתה מסודרת מבחינה כלכלית, וכל חבריה היו הודים ילידים. בתקופת שהותה בהודו היא עסקה בלימודי הינדואיזם ובודהיזם. את משפחתה וילדיה הותירה מאחור, בארץ, והיתה נוסעת לבקרם בעונת המונסון. בשאר הזמן גרה לגמרי לבדה, בדירה קטנה עם גג גדול בניו דלהי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ