כך נרשמתי לקאנטרי והפסקתי להיות סקסי

נרשמתי לקאנטרי וגיליתי שאני לא שווה כלום. בקאנטרי אין כבוד עצמי. אין סקס־אפיל. אף אחד לא חרמן ולא מתחרמן. אין פלירטוטים, אין חתיכים וחתיכות. כולנו עבדים. כולנו גושי בשר

ניסן שור
ניסן שור
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניסן שור
ניסן שור

עשיתי מינוי לקאנטרי. זה חלק מהמלחמה העקובה מדם שאני מנהל מול הזמן. זו הידרדרות הדרגתית — כרוניקה של אסקלציה. קודם אתה מוצא את עצמך בגני שעשועים עם שקית של ענבים ומגבונים לחים ביד, מנסה להרוג את הזמן. אבל ממש להרוג אותו. אם הייתי יכול לרצוח את הזמן ולהחביא את הגופה שלו בין השיחים — הייתי עושה את זה. לחנוק את הזמן, לדקור את הזמן, לבתר אותו לחתיכות ולשכוח מקיומו. אבל הזמן לא מוכן למות. אז אתה מנסה להרוג אותו בחוף הים. ממש להטביע אותו עם הראש בתוך המים. וזה לא עובד. אתה רודף אחריו והזמן בורח ממך וכל הארטיק נוזל לו על הידיים. אחר כך אתה לוקח את הזמן לבית של חברים. יש שם הרבה צעצועים. וכל דקה היא כמו שעה וכל רבע שעה כמו שעתיים וכל שעתיים כמו יממה שלמה. והזמן לא מת. הוא מסרב למות. זמן, יא חתיכת בן זונה. תמות כבר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ