לו הייתי ילדה חטופה

כמו ילדים רבים, גם אני חלמתי על חיים זוהרים יותר, ובעיקר שאני שייכת 
למשפחה אחרת: מעניינת יותר, בוהמיינית יותר, מפורסמת יותר. אבל אחרי שבגרתי, 
אין דבר שמזעזע אותי יותר מאשר המחשבה על משפחות שלקחו לעצמן ילדים לא־להן

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נרי ליבנה
נרי ליבנה

פעם, לפני 20 שנה, עוד לפני שנתן אליק רון את ההוראה לירות בערבים שהפגינו בוואדי עארה, עלה בדעתי הרעיון היצירתי לקחת את ילדי לנופש בסכנין. כן, כן, מה ששמעתם. התארחנו בצימר של משפחה נחמדה מאוד, ישנו על ארבע מיטות נוער ואכלנו אוכל נפלא שבישלה לנו אם המשפחה. "אמא, אולי נעבור לגור כאן?" הציעו הקטנים כשהתעוררנו בבוקר. האמת, למשך כמה שניות לא דחיתי את הרעיון על הסף. ראשית, מושגי היופי שהיו נהוגים לפני 20 שנה בקרב בני העדה הערבית זיכו אותי בפופולריות גדולה מאשר אצל בני העדה היהודית שונאת הקימורים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ