שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הקלות הבלתי נסבלת של הווידוי: מתי ומדוע אל לנו להתוודות?

פעולת הווידוי עומדת בלב המנהגים והתפילות של יום הכיפורים, אך עיון מדוקדק בתלמוד חושף שהמסורת היהודית רואה בווידוי אקט פרדוקסלי, רב־סתירות, שיכול להיות גם מזיק ופסול

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
משה הלברטל

וידוי הוא פעולת דיבור מורכבת, הנוכחת במגוון רחב של הקשרים חברתיים ותרבותיים. בעולם המשפט יש לווידוי תפקיד מרכזי עד כדי כך, שקשה לדמיין — בהליכים הפליליים בימינו — אישום שאין בו מרכיב כלשהו של הפללה עצמית. לווידוי יש משקל רב גם במסורות דתיות; הוא מהווה מרכיב מכונן של תשובה וכפרה והוא בא לידי ביטוי במגוון אופנים ליטורגיים ומוסדיים. פרקטיקות של בריאות הנפש מייחסות לווידוי חשיבות טיפולית מכרעת כשהן מציבות את החשיפה העצמית במרכז תהליך הריפוי, ו"הוידויים" מאת ז'אן ז'אק רוסו אף הפך את הגילוי העצמי לז'אנר ספרותי בפני עצמו. בהסרת המסכה מעל הפרסונה החברתית הכוזבת שלו באמצעות הווידוי, האני המודרני, המעוצב בזרם הספרותי הזה, מתגבר לא על חטא ופשע כמו במסורות הדתיות, אלא על ניכור וחוסר אותנטיות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ