ניסן שור
ניסן שור

החגים זה זמן טוב לשוב ולברר את מקומי על הסקאלה של הזהות היהודית. בין להיות לא כלום ולהיות משהו. ובכן, בדקתי. אני עדיין לא כלום. ובכל זאת גם משהו. אבל משהו פצפון. מינורי לחלוטין. קרוב יותר לנקודת האפס המוחלטת. אני יהודי כי כך נגזר. אני מקבל את העול. כמו נקודת חן שמסתתרת בשיפולי הגב התחתון. היא נמצאת שם מיום היוולדי. מה אני אעשה איתה? אסיר אותה בניתוח? תישאר צלקת. כך גם עם היהדות — תמיד תישאר צלקת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ