בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשפטנים היהודים שנלחמו למען האמנות הבינלאומיות לזכויות אדם

משפטנים יהודים, כמה מהם ניצולי שואה, מילאו תפקיד מרכזי בניסוח אמנות בינלאומיות לזכויות אדם בסוף שנות ה-40 ובתחילת שנות ה50. גילויים חדשים, החושפים את אחורי הקלעים של הוועידות, שופכים אור על החשיבות הייחודית של זהותם והשפעתה על המוטיבציה שלהם להגן על האמנות בכל מחיר. מדינת ישראל, לעומת זאת, גילתה כלפיהן יחס אמביוולנטי במקרה הטוב

6תגובות

ב–1 באוגוסט 1949, אחרי שלוש שנים של דיונים סוערים, התכנסה ועידת אמנת ז'נבה הרביעית לקריאה אחרונה של נוסח האמנה המלא לפני אישורו למחרת. "ברגע פתיחת הישיבה", מספר ההיסטוריון גלעד בן נון, החוקר את תהליך כתיבתה של האמנה, "קם הנציג הצרפתי ז'ורז' כהן־סלבדור, ששימש בוועידה נשיא האמנה להגנה על אזרחים, עצר את הישיבה וביקש רשות מיושב הראש השווייצי מקס פטי פייר, איש מועצת המדינה, לומר משהו בשם כל הנציגים. 'אני יודע שהיום יום העצמאות של שווייץ', הכריז כהן־סלבדור, 'ואני רוצה לברך אתכם ולהודות לממשלת שווייץ...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו