הרות אסון: הפוסט טראומה המושתקת של נשים שהריונן מסתיים באובדן

פוסט־טראומה מתקשרת בישראל להלם קרב ולחוויות קשות בצבא, אבל מחקר חדש מגלה כי רבות מהנשים שאיבדו את העובר בשלב מאוחר של ההריון סובלות למעשה מהפרעת דחק פוסט־טראומטית. למה הן לא זוכות להכרה ולטיפול הולם, מדוע התמיכה של בן הזוג עלולה להשפיע דווקא לרעה, ואיך כל זה קשור לאמונה באלוהים?

נועה לימונה - צרובה
נועה לימונה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נועה לימונה - צרובה
נועה לימונה

לפני כשלוש שנים וחצי, כשהיתה בשבוע 38 להריון הראשון שלה, נכנסה הילה כהן־אייס לבדיקת אולטרסאונד שגרתית. "הבדיקה היתה תקינה", היא מספרת, "הטכנאית רק אמרה שהעובר קצת ישנוני. הלכתי לאכול משהו, וכשחזרתי לא היה דופק. הייתי בהיסטריה, לא הבנתי מה קורה, ביקשתי להיבדק בעוד מכשירים. אחרי שלושה מכשירי אולטרסאונד, הבנתי שבאמת אין דופק".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ