איך הערמתי על צה"ל

לא ידעתי לשמור דיסטנס, ודאי לא מחיילות בנות גילי, או להתחנף לממונים עלי. אז איך בכל זאת חמקתי מהכנת קפה למפקדים והצטיינתי במבדקי הקצונה?

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נרי ליבנה
נרי ליבנה

ודאי שמתם לב שאני עוברת לאחרונה תקופה ספרותית. מה לעשות, אין לי שליטה על עולם האסוציאציות שלי. אם כי פעם אחת בחיי הצלחתי לזייף אותו. זה היה במבדקים לקורס קצינות שבהם הצלחתי לא רק לגרום לבנות בקבוצה לבנות לבדן את המתקן שהורו לנו לבנות ולהתחמק מלעלות עליו, אלא גרפתי הצלחה מסחררת במבחני האישיות. זה הפתיע אפילו אותי, כי הרי כבר אז ידעתי שאין לי שום כישור הכרחי לקצונה. אני לא יודעת לשמור דיסטנס, ודאי לא מחיילות בנות גילי. אני גם לא יודעת להתחנף לממונים עלי (הייתי שמחה להתחנף, אבל אני לא יודעת איך). אני מנסה להתחבב במקום לגרום לאנשים לרחוש לי כבוד. בנוסף לזה, חוק השיפוט הצבאי, לפחות בכל הנוגע לאורך החצאית, צבע הלק על הציפורניים ונעלי הגולדה, נראה לי אווילי מלכתחילה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ