ניסן שור
ניסן שור
ניסן שור
ניסן שור

בואו נדמיין שישראל היא ארטישוק. אתם מסירים עלה ועוד עלה ועוד עלה, ונדמה שהעלים לא נגמרים. ככל שאתה מקלף, כך אתה מבין שיש לך עוד דרך ארוכה. מלאכת הקילוף נעשית סיזיפית. העלים הם מעין קליפות קשות. כמו קשקשים של דרקון רושף אש. הידיים המקלפות מדממות. הקליפות מסרבות להתקלף. אבל אתה חייב להמשיך לקלף. אתה חייב להגיע ללב הארטישוק. הוא חייב להיות קיים. אסור לך להתייאש. אז אתה מקלף ומקלף ובכל פעם שנדמה לך שאין יותר קליפות, צצה עוד קליפה. ואולי בכלל אין לב של ארטישוק? רק אינסוף קליפות, שמגוננות על אפלה גדולה. חור שחור שמסתתר מאחורי עוד ועוד קליפות. וזה לא יעזור אם תיקח את הארטישוק, תחלוט אותו במים רותחים ותסחט עליו חצי לימון. את הארטישוק הזה אי אפשר לאכול. הקליפות נתקעות בשיניים. שוברות אותן.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ