ככה בדיוק מתחיל לינץ׳. במדוזה

לא דו קיום ולא נעליים, מי שהתחיל בתוקפנות ישלם את המחיר, אז תפסיקו להיות שמאלנים יפי נפש. מה קורה כשישראלים פוגשים מדוזה

ניסן שור
ניסן שור
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניסן שור
ניסן שור

ישראלי הולך לחוף הים. ישראלי נכנס למים. ישראלי פוגש מדוזה. הוא כבר ראה מאות מדוזות. אלפי מדוזות. עשרות־אלפים. ובכל זאת, המדוזה מצליחה לייצר אצלו תחושה קיצונית של השתוממות. כאילו שזו הפעם הראשונה בחייו שהוא פוגש מדוזה. הישראלי חש את עצמו כבעל בית. אלוהים הבטיח לו את הים בתנ"ך. המדוזה לא שייכת לכאן. היא אורחת. הישראלי שייך. איך היא מעזה, המדוזה, ככה סתם, באמצע הקיץ, לפלוש למרחב המחיה של הישראלי. חצופה שכמותה. הישראלי כבר יראה לה מה זה. הוא היה פה קודם. לפני אלפיים שנה. איפה היתה המדוזה? באיזו זכות היא נדדה אל חופינו? יש לה אזרחות? תושבות? קושאן? שתחזור מאיפה שהיא באה, המדוזה, לפני שניקח אותה ואת החברות שלה ונשים אותן מאחורי חומות ומחסומים ורשתות דיג, כדי שלא יעזו להפריע לנו יותר. בתוך המים אין מקום לדו קיום. זה או הישראלים או המדוזות. הן התחילו. הן עקצו קודם. הן צריכות לשלם את המחיר על התוקפנות שלהן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ