מה למדתי מהספרים שקראתי באיטליה

לא היו לי ספרים חדשים לקרוא באיטליה, אז חזרתי לספריהם של צ'זארה פאבזה ונטליה גינצבורג כדי לגלות עד כמה אושר הוא דבר חמקמק

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נרי ליבנה
נרי ליבנה

לרוב כשאני נוסעת לחו"ל אני מחשבת שאצטרך ספר ליומיים. את הספרים שאני לוקחת לברלין אני משאירה שם, אצל הילדים שלי, בלאו הכי אני סובלת מעודף ספרים. לקראת הנסיעה לאיטליה, שאמורה היתה להימשך כחודש, חישבתי ומצאתי שאני זקוקה ל–15 ספרים חדשים, מובן שההעדפה היתה לספרים שעלילתם מתרחשת באיטליה. פניתי לעזרתם של חברי פייסבוק שלי. חלקם המליצו לי על ספרים שכבר קראתי (איטלו קלווינו? פרימו לוי? אלזה מורנטה? ארי דה לוקה? מה הם חושבים שאני, בורה?) וחלקם המליצו על כאלה שעדיין לא. על כן מאוד שמחתי כשהודיע לי בעלי הדירה ברומא, שכל הספרים שהמליצו לי עליהם נמצאים בספרייתו. אבל כשהגעתי לדירה גיליתי שחוץ מספר אחד, "הקיץ היפה" מאת צ'זארה פאבזה, את כל הספרים בדירה כבר קראתי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ