חייבים לעצור את יורש העצר

היססתי אם לכתוב על יאיר נתניהו, הרי בדרך כלל לא נהוג לתקוף ילדים של פוליטיקאים. אבל היי, זה הוא התחיל

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נרי ליבנה
נרי ליבנה

יש מין הסכם ג'נטלמני שבשתיקה, שלפיו חמורה ככל שתהיה ביקורת המופנית כלפי דמויות פוליטיות מרכזיות, היא לעולם לא תכלול גם השמצות כלפי ילדיהן. מין היפוך של הכלל הילדי הידוע "בלי הורים". כלומר, מותר לך כילד או ילדה לקלל קללות נוראות את חבריך, אבל בשום אופן אסור לך לפגוע בהוריהם. בגלל העיקרון של "בלי הורים" בילדות, שהופך ל"בלי ילדים" בבגרות, חשתי היסוס מסוים כשחשבתי לכתוב על יאיר נתניהו. אלא שאז נזכרתי שהוא איננו ממש ילד. הוא לא ילד בעיני הוריו, שדוחפים אותו אל עבר המצלמות בכל הזדמנות, החל משהיה זאטוט שזרק כריות בבית הלבן בתקופת ביל קלינטון, והוא ודאי לא ילד בעיני עצמו, שהרי נראה שהאיש הצעיר בן ה–25 לא רק נכנע לשאיפות הוריו לסמן אותו כיורשו של אביו אלא אף רואה את עצמו ככזה. מה גם שאני, כמו כולכם, אחראית לפרנסתו המלאה. הרי כספי המסים שלנו משמשים להוצאות האבטחה שלו וכנראה גם לחלק ניכר מהוצאותיו הכלליות כדייר קבע במעון הממומן על ידינו, לפחות אותו חלק שלא ממומן לכאורה על ידי ידידיהם היקרים, לכאורה, של הוריו. אם כך, כבעלת מניה במותג יאיר נתניהו, ברור שאני זכאית לקבל דין וחשבון על מצבה של ההשקעה שנכפתה עלי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ