ניר חסון
ניר חסון
צילום: טלי מאייר

קל להתייאש במחנה הפליטים שועפט. המחנה הוא שכונה בירושלים המאוחדת לנצח, אבל היא כלואה מאחורי חומת ההפרדה. רחובותיו הם תערובת של סמטאות צרות, סלולות למחצה, נטולות מדרכות, שבצדן ערימות אשפה שרופות או מעשנות, הבתים בנויים בצפיפות של משכנות עוני בעולם השלישי, ללא כל שטח ציבורי, גן משחקים או מרחב פתוח. תושביו הם העניים ומוכי הגורל שבין תושבי ירושלים. מאז סגירת גדר ההפרדה — שחתכה את המחנה מירושלים לפני כעשור — המצב במחנה הלך והחמיר. עיריית ירושלים, ואיתה שאר הרשויות, נטשו אותו כמעט לגמרי — איסוף הזבל נעשה באופן חלקי, התשתיות קרסו, הבנייה הבלתי־חוקית השתוללה, כנופיות חמושות השתלטו והמחנה הלך ושקע באנרכיה אלימה ומנוולת. מהמקום הזה קם לפני כמה שנים מנהיג מקומי צעיר, יליד 1985, בהא נבאבתה שמו, שנאבק ציבורית, תקשורתית ומשפטית כדי לשפר את החיים במקום האומלל הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ