תגובות: "הציפייה מחתול, שיתאים את עצמו לדעות הקדומות עליו, דומה מאוד לציפייתנו שכל אינדיאני ידע לצלוח את הרוח בסערה על סוסו"

הגר גור אריה, אליהו בורוכוב, איתן לבוב והילה אלקיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הגר גור אריה, אליהו בורוכוב, איתן לבוב והילה אלקיים

החתול והשק

בעקבות "החתולים והחתולאים נגד עיתון 'הארץ'" ("תוצרת הארץ", מוסף "הארץ", 13.10). אתם יודעים מה — צודקים! המכתב שקיבלתם מעורכת הדין הנכבדה, שדורש מכם למחוק את דברי נרי ליבנה על חתולה המעצבן ("חתול בשק", מוסף "הארץ", 29.9) יש בו מן המגוחך. זכותה לכתוב כך, זכותכם לפרסם, ומגבלות חופש הביטוי עוברות הרחק הרחק מכאן. ובכל זאת, ללא כל עילה משפטית, גם אני, כחתולאית מושבעת (גילוי נאות), אבל עם המון סימפתיה לכלבים ובכלל, תפסתי את עצמי מתעצבנת מדברי ליבנה. האמנתי שנפל בחלקה חתול סורר במיוחד. כחובבת חתולים אני יכולה להעיד שגם אני הכרתי כאלה. אז מה היה מרגיז? הציפיות שפיתחה ליבנה דווקא מנציג החתולים המסכן הזה: 1. היא מודה שאימצה את החתול, כחלק ממלחמת כלבים־חתולים דמיונית שבה היא משום מה שרויה: מעין "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו" — יוכיחו החתולים שצודקים המצדדים בהם, ונתחיל בפלוני אלמוני הזה. 2. הפער בין תעלולי החתול החדש, לבין הדעה המכלילה וחסרת הפשר של החתולאים (סוג של מקצוע) על אהוביהם הנערצים — קלי תנועה, עדינים, חובבי ליטופים וכו' — מתברר כבלתי נסבל. איך לומר, לא בא לו להתאים את עצמו לתדמית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ