תגובות: מה לאזרחיה הערבים של מדינתנו ול"נפש יהודי הומייה" או "התקווה בת שנות אלפיים"?

יונה קיטאי־כהן, יזהר אילון, אלדד גת, יאיר ליבל ושלומי גרינבלט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יונה קיטאי־כהן, יזהר אילון, אלדד גת, יאיר ליבל ושלומי גרינבלט

המילים החסרות

שלום סייד קשוע, הרשה לי להגיב לפרידה, הזמנית אני מקווה, שעליה הכרזת ב–17 בנובמבר. הקול שלך צלול ובהיר ומזכיר לי מדי שבוע את הדיכוטומיה שבה חיים אנשים כמוך במדינה שהם אזרחיה, אבל היא לא תמיד המדינה שלהם. ישראלים כמוני יכולים רק לדמיין את המציאות שאתה חווה, מרובת הקונפליקטים והזהויות. למשל, ניואנס קטן כמו ההימנון של המדינה. מה לאזרחיה הערבים של מדינתנו ול"נפש יהודי הומייה" או "התקווה בת שנות אלפיים"? לגדל ילדים בתוך מציאות של אפליה ועיוותים, כל אלה הם מצע הכאב שממנו צומחים הטורים שלך, שאיתם אני תמיד פותחת את סוף השבוע. עם זאת, נדמה לי שאמריקה אינה אלטרנטיבה והיא לא תקדם את התקווה שביטאת לישראל שוויונית. בינתיים אין שלום, יש אכזבה ותסכול, שאין לי המילים שלך כדי לבטא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ