בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די לשמנופוביה

כמה עצוב היה לגלות שתלמידיה של אמי, מורה נפלאה לכל הדעות, זוכרים אותה בעיקר כאשה שמנה

50תגובות
פסל אישה גדולת מימדים של פרננדו בוטרו
TIMOTHY A. CLARY/אי־אף־פ

לפני שבועיים צורפתי לקבוצת פייסבוק ששמה "זיכרונות ילדות משכונת נווה שאנן בחיפה". הפעם האחרונה שביקרתי בנווה שאנן היתה לפני 19 שנים בערך. אין איש שאני יכולה לבקר שם. אם נשאר מישהו מבני כיתתי בנווה שאנן, כנראה כבר שכחתי את שמו. מעט חברות הילדות שהיו לי שם אינן מתגוררות בנווה שאנן זה עשרות שנים. גם היחס שלי לזיכרונות הילדות מורכב למדי. את רובם התאמצתי לשכוח, ואלה שנותרו לי הם בעיקר כאלה שהורי או אחי לוקחים בהם חלק. אני לא מתגעגעת לילדות שלי, אף על פי שהיתה כנראה ילדות מתקבלת על הדעת לפי כל...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו