האיש שלא זוכר, הזכיר לי מה חשוב

הלכתי לבקר ידיד ותיק שלי שהזיכרון שלו לטווח הקצר נפגע, והבנתי ש"לחיות את הרגע" זו סיסמה נחמדה אבל לא באמת תענוג גדול

נרי ליבנה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נרי ליבנה

נודע לי שידיד ותיק שלי מאושפז במוסד טיפולי גריאטרי במרכז הארץ. מבחינת גילו, 60, הוא די צעיר כדי להיחשב כגריאטרי ועד לפני שנה עוד ניהל חיים רגילים לגמרי, אם אפשר לכנות בתואר "רגילים" חיים יצירתיים להפליא (הוא צלם די ידוע), רצופי נסיעות ובילויים, פתיחות תערוכות ובליינות אובססיבית שהתבטאה אצלו בין השאר בסיבוב קבוע בפאבים ובברים מדי ערב. כן, הוא שתה הרבה מאוד, אבל איכשהו אף פעם לא נראה ממש שיכור, לא בבוקר כשהיה מבקש בבית הקפה הקבוע שלו את "התה המיוחד שלי", כלומר וויסקי, ולא בשעות הקטנות של הלילה, כשהיה מסיים את סיבוב הברים שלו. ייתכן, כמובן, שהוא לא נראה שיכור דווקא מפני שכל הזמן היה שיכור וכולנו התרגלנו לראות את החזות השיכורה שלו כמו חזות רגילה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ