אם כולם ״אותנטים״, איך זה שהכל מרגיש מזויף?

הכל מזויף. אורנה ואלה מזויף, החומוסיות מזויפות, שוק הכרמל מזויף, אופירה וברקו מזויפים. אז מה אמיתי לעזאזל?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ניסן שור
ניסן שור

בתחילת שנות האלפיים עברתי לגור בתל אביב ואחד הדברים הראשונים שעשיתי, חוץ מלמצוא דירה עם שותף ב–550 דולר בחודש (כמה מדכא להיזכר בזה היום), היה לנדור נדר שכף רגלי לעולם לא תדרוך באורנה ואלה. לא בגלל שהאוכל שהגישו שם לא מצא חן בעיני. לא היו לי העדפות קולינריות משום סוג שהוא. אלא מכיוון שהמסעדה הזאת נראתה לי כמו תמצית מזוקקת של שינקינאות משוקצת ובלתי רצויה. קפסולה חברתית שייצגה את התל־אביביוּת היאפית המתפנקת של "כאילו כזה", ושאר אבו־נפחות מהברנז'ה שחושבים שהם משהו ומתיימרים להיות "מישהו". אורנה ואלה, בקיצור, היתה מעוז של אורבניוּת קונפורמיסטית משמימה, ואני דימיתי את עצמי לאיזה הולדן קולפילד מחיפה שעבורו כל האנשים המבוגרים הם "מזויפים" ורק הוא יודע מה אמיתי ומה שקרי, מה נכון ומה לא נכון. בשבילי, אורנה ואלה היתה סמל לבורגנות תל־אביבית צבועה ונטולת אותנטיות. בזתי לה כי הייתי צעיר וגם כי לא הייתי חלק ממנה. כמו רבים אחרים, שנאתי את תל אביב של אורנה ואלה והשתוקקתי אליה בטירוף.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ