בדלתיים פתוחות

את מרגלית הר־שפי שכחתן?

מה מבדיל בין השופטות שהחליטו לא לדווח על עסקת שוחד, לבין הנערה ששמעה על כוונותיו של יגאל עמיר

אביגדור פלדמן
אביגדור פלדמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אביגדור פלדמן
אביגדור פלדמן

זה קרה באולם ג' רחב הידיים בבית המשפט העליון, המשמש כאולם הנשיאה כשהיא יורדת מלשכתה במרום קומה ג' לשפוט את העם. ביום רגיל לגמרי שבו היו קבועים לדיון שני בג"צים, שלושה ערעורים פליליים על חומרת העונש ושני ערעורים אזרחיים, אחד בעניין תביעת רשלנות בגין תינוקת שנולדה עם שלושה ראשים המדברים כל אחד בשפה משלו, והאחר הוא התיק הידוע כפשפיורקה נגד גלסנמאכר, המתגלגל בבתי המשפט יותר מ–20 שנה כמו תיק הצוואה של ג'ארנדייס בספרו של דיקנס "בית קדרות". והנה, בדיוק כאשר פתח את פיו הפרקליט הגיבן, שאיש אינו יכול לעמוד כנגד טיעוניו, והחל אומר "הגענו לפשרה..." ואנחת רווחה עלתה מן הקהל ומן השופטים, באותו רגע ממש, פערה הרצפה את פיה ובלעה את פשפיורקה וגלסנמאכר, כי בלי ההליך המשפטי נעלמה הסיבה לקיומם. ומן הבור שנוצר טיפסה החוצה המציאות, השפחה החרופה של בתי המשפט. זו שאין מדברים בה, כמו שאין מדברים על הדוד הכלוא שנים רבות בבית החולים בבת ים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ