נרי ליבנה
נרי ליבנה
נרי ליבנה
נרי ליבנה

לפני יותר מ–30 שנה, כשעוד הייתי ירושלמית, הגעתי להקרנה של סרט בסינמטק ירושלים. נכנסתי אל האולם באיחור קל, האורות כבר כבו אבל הסרט עדיין לא התחיל. השתחלתי אל המקום שסומן לי בכרטיס ובמשך כשעה הייתי מרוכזת לגמרי במתרחש על המסך. זה היה הסרט "מולייר", יצירת מופת אפית שנמשכה ארבע שעות וזו היתה הפעם השנייה שהלכתי לצפות בו. אחרי שעה, בגלל תקלה כלשהי בהקרנה, נדלקו האורות באולם הקולנוע וגיליתי שממש לשמאלי יושב מי שהיה הפסיכולוג שלי, ואילו לשמאלו יושב מי שהיה אז הפסיכולוג של האקס שלי. לא היה קץ למבוכתי. ברחתי מאולם הקולנוע.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ