החיים צרורים בשקית ניילון כחולה

למה חתיכת ניילון שתקועה על צמרתו של עץ ערמון בברלין מדאיגה אותי יותר ממצבה המדיני של ישראל

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נרי ליבנה
נרי ליבנה

כל מי שמכיר אותי קצת יודע שהידע שלי בבוטניקה שואף לאפס, מלמטה. אין בכך כדי לומר שאני אדישה ליופיו של הטבע. נהפוך הוא. תעיד מצלמת הטלפון שלי על כך שלא מעט עצים צילמתי בחיי. נכון, עשיתי זאת בעיקר כדי לשאול את הבוטניקאי המשפחתי מה שמם של העצים היפים האלה. כמה מהתשובות שקיבלתי עוררו בי מבוכה. למשל התשובה "אורנים". ריבונו הבלתי קיים של העולם, אמרתי אז לעצמי בעוד לחיי מעלות סומק של מבוכה, אני, שגדלתי ליד חורשת אורנים בחיפה כור מחצבתי, אני שפיצחתי באבנים על מרפסת דירת השיכון של הורי צנוברים ששלפתי מתוך איצטרובלים, כיצד הגעתי לכך שאפילו עץ אורן פשוט איני מזהה כשהוא לא תקוע ביערות הכרמל אלא דווקא על גדות הטיבר ברומא?

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ