סיפורי סבתא

סבתא שלי חיה בגאווה ומתה בגאווה. הלוואי שיאפשרו לכל אדם למות באופן הזה

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נרי ליבנה
נרי ליבנה

כשסבתא שלי היתה בת 90 ומשהו, בשנות ה–90 של המאה הקודמת, באתי לבקר אותה בחדר שהיה לה בבית האבות של העדה הספרדית בנוה שאנן חיפה. את בית האבות הזה יזם והקים בעלה, סבא שלי, והוא גם קרוי על שמו. אלא שסבי, אולי מטעמי זהירות, נפטר סמוך להנחת אבן הפינה לבניין וכך לא התגורר בו מעולם. שלט הנצחה והקדשה עשוי ברונזה ואדיר־ממדים שהוצמד לקיר החיצוני של הבניין מתאר, בהגזמה יתרה, את פועלו של האיש הנחמד כל כך שהיה סבא שלי. אי אפשר להטיל על סבא שלי את האחריות לכך שהנוסח הכתוב מסתיים במשפט "שנאמר — טוב לצדיק, וטוב לשכנו", כלומר, כך נרמז, מדובר באיש צדיק.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ