מדוע ארכיטקטורה היא מקצוע לעתידנים

מההתאהבות בהווארד רוארק ועד להרהורי כפירה לגבי מעמדה של האדריכלות כמלכת האמנויות

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נרי ליבנה
נרי ליבנה

לפני כמה חודשים נסעתי לירושלים. שלא כרגיל, הגעתי לעיר באוטובוס שעוצר בגבעת רם. גבעת רם היא מקום אפוף זיכרונות טובים עבורי, ביליתי שם לא מעט שנים בקמפוס היפה של האוניברסיטה העברית. אבל כשהאוטובוס לא עצר ליד הקמפוס, אלא ליד משרדי הממשלה, חוש הכיוון, הקיים אצלי במידה זעומה מאוד, נעלם כליל. לפתע לא הבנתי היכן אני נמצאת, לאיזה כיוון עלי לפנות כדי להגיע למרכז העיר או לשכונת רחביה. הרחובות היו נטושים מאדם ודקות ארוכות חלפו עד שנתקלתי בזוג סטודנטים. שאלתי אותם אם הזיזו את רחביה ממקומה. "אני מרגישה כמו הלן קלר שהזיזו לה את הרהיטים", אמרתי להם. "אני הלן קלר של הארכיטקטורה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ