ילדים של אחרים

החמלה של מבוגרים לתינוקות גרמה לי לחשוב על דברים שקורים בדיור מוגן

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נרי ליבנה
נרי ליבנה

את בית הקפה שבו אני נוהגת לשבת פוקדת גם חברה אחת שלי שמבוגרת ממני ביותר מעשור (בגילה הכרונולוגי בלבד). החברה הזאת מכירה את כל התינוקות שמוסעים בעגלותיהם על ידי אמותיהם ואבותיהם החולפים על פני הקפה. עיניה מזדהרות למראה כל תינוק — היא קוראת להם בשמותיהם, מחייכת אליהם והם פורשים אליה את זרועותיהם הקטנות ובועטים ברגליהם בעליצות. זה ברור, אין דבר שמשמח אנשים מבוגרים, שרוב חייהם כבר מאחוריהם, ממראהו של יצור קטן שכל מהותו היא עתיד מתמשך. תינוק הוא תקווה מגולמת בדמות אדם זעיר. תינוקות מעוררים אצל כולנו את הצורך להגן עליהם ואת הרצון לשמח אותם, ולכן הטבע דאג להפוך אותם לחמודים כל כך, ליצורים משיבי אהבה. וככל שאנחנו מתבגרים, אותו חיוך של עולל גם משכיח מאיתנו את המחשבות על מותנו ההולך וקרב ואת הרצון לדחות אותו במידת האפשר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ