אנגלה, אל תלכי

מתחשק לי לאחוז בקרסוליה של מרקל ולהתחנן בפניה שתישאר ולא תפקיר אותנו בידיהם של כל הטראמפים והפוטינים

נרי ליבנה
נרי ליבנה
איור: איתן אלוא
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נרי ליבנה
נרי ליבנה
איור: איתן אלוא

מישהו שם למעלה כיבה את האורות. משהו מתקלקל בעולם באופן שיטתי, רנסנס הפוך. העולם, שאמור היה להפוך ליותר נאור, ליברלי, הומני, הולך והופך לדתי, קיצוני, אלים, בור. במקום קדימה אנחנו צועדים לאחור. ראו מה קרה למדינת ישראל, למשל, מדינה שהיתה אמורה להיות בית חופשי, שחרור מעול הגלות ועולם הדת החשוך לטובת קיום עצמאי, יצרני ויצירתי, מדינה חילונית עם חופש דת. ראו מה נהיה לנו כאן. העצרת לזכר רבין, למשל. איך מנסים לכבס בכיכר את השרץ, לומר שהפעולה הקיצונית והאלימה כל כך אמורה להפוך לסמל לאיחוד בין המחנה שממנו יצא הרוצח לבין המחנה שהנהיג הנרצח. שרבין עצמו, מכיוון שנרצח, אמור להפוך לסמל לאחדות, שבהירצחו ציווה לנו את החיבור הבלתי אפשרי בין המחנה הליברלי, ההומניסטי, שוחר השלום, לבין המחנה שונא השלום, השמרני, הכובש.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ