בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני לא מסכימה עם שום דבר שאומר בני ציפר, אבל כן מקנאה בו

91תגובות
בני ציפר
תומר אפלבאום

פעם, בדרך לפרמיירה של העונה הראשונה של סדרה שהשתתפתי בה, אמרתי לבן שלי, שהסכים להתלוות אלי, שמפרפרת לי הבטן מרוב פחד. "זה מה שמפחיד אותך?" תמה הבן הפוסט־ירושלמי והתל־אביבי בהווה, "90% מהעם שונאים אותך ואת לא שמה על זה קצוץ". "מה???" נזעקתי, "כל כך הרבה שונאים יש לי? זה ממש פוגע". "תירגעי", אמר הילד, "אבל בתל אביב 90% אוהבים אותך". "זה בסדר", השבתי לו, "רוב העם ממילא לא מודע לקיומי". זה עניין סבוך מאוד בשבילי לשמוע שלא אוהבים אותי, כלומר, אנשים שאינני מכירה כלל ואינם מכירים אותי. כמו כל נרקיסיסט...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו