מה שיכולים הסובייטים, יכולה גם מירי רגב

אי אפשר לייחס תוכן מילולי ליצירה מוזיקלית, אבל אצל הצנזורים הקומוניסטים הכל היה אפשרי

נרי ליבנה
נרי ליבנה
איור: איתן אלוא
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נרי ליבנה
נרי ליבנה
איור: איתן אלוא

פעם היה לי מטרונום. קיבלתי אותו במתנה מהדודה אביבה, שהיתה הדודה המוזיקלית והיפה שלי. אביבה, שהיתה צעירה בשש שנים מאמי, היתה הדודה הטובה שלי. היתה לה אלגנציה טבעית. כשהייתי הולכת איתה ברחובות חיפה, כדי שתקנה לי שמלה יקרה ויפה או נעליים, הייתי מודעת בהחלט לעובדה שגברים נועצים בה מבטים, גם כשהייתי בת שמונה. הכי אהבתי את הלילות שבהם ישנתי אצלה. בעלה צבי, מגיבורי האצ"ל שנכלאו באריתריאה, היה מספר לי סיפורים מרתקים, ואביבה היתה משמיעה לי תקליטים של יצירות שופן ומגישה לי ארוחות בוקר בכלים מהודרים. מאביבה, לדעתי, רכשתי את אהבתי לשופן ולפסנתר בכלל. היא גם היתה מי שהלכה עם אמי לקנות לי פסנתר. אמא שלי בחרה אותו על פי הצבע, שאותו הגדירה אביבה "קוניאק עמוק", ולא על פי האיכות.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ