נירית הדס, נעה ישראלי רוזנברג, טוני שחר ועמוס הרדוף
נירית הדס, נעה ישראלי רוזנברג, טוני שחר ועמוס הרדוף

תנו לנו קצת קרדיט

תמהתי מאוד על הדרך שבה הצגתם את נושא האימוץ ממזרח אירופה ("אמהות אכלו בוסר", 30.11). אני אמא לילדה מאומצת. היא מקסימה ומוכשרת, לא ב"סטטיסטיקה" שהוצגה בכתבה. ואני תוהה, האם אינכם מודעים לעוול הקשה שגורמת כתבה כזאת לילדים שאומצו?

ראשית, הנראות של הכתבה. כתבת שער עם תמונה קורעת לב (ואני זוכרת את מבטי הילדים שראיתי), כותרות פופוליסטיות וכמוהן גם הציטוטים — האם דבריו של פרופ׳ גידי קורן, "ההורים נוסעים ובוחרים ילדים יפים", ראויים להדגשה? לידיעתכם, ההורים לא נוסעים לבחור ילדים יפים. אין בכלל בחירה. נוסעים לראות ילד אחד, שנבחר באופן מקרי לאחר תהליך ביורוקרטי ארוך ומייגע. פעמים רבות אפילו לא רואים תמונה מראש. זה לא פרק באגדה, אלו החיים, וההורים, אני מאמינה, דווקא יודעים לקראת מה הם הולכים. תנו לנו קצת קרדיט. המידע בכתבה חשוב ומעניין, אבל אפשר היה לחשוב על דרכים מאוזנות יותר להביא אותו לקוראים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ