ימי הביניים מתקרבים, אבל אני חוששת שאפילו לא נזכה לראות אותם

העולם הופך לדתי יותר ולימני יותר. אבל זו לא הבעיה העיקרית שבגללה אני דואגת לנכדי

נרי ליבנה
איור: איתן אלוא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

"ימי הביניים מתקרבים. התקשיב, התחוש איש נפש,/ את רחש האבק הזוחל, את ריח הגופרית הרחוק?/ ואותה מועקה נעלמה באוויר, בלב ובארץ:/ כמו בשעת ליקוי־החמה, עת בתים מאפירים ורופפים,/ ועין שמי התכלת־עופרת, וגועות הפרות מפחד,/ ותרנגולות מקרקרות נוגות, כדגרן בסתו ביום גשם".

את מילות הפואמה "ימי הביניים מתקרבים", שחלקה הראשון הובא למעלה, כתב המשורר זלמן שניאור בשנת 1912, סמוך מאוד לפריצת מלחמת העולם הראשונה, והקריא אותן לראשונה לחיים נחמן ביאליק בנשף לכבודו של הסופר והמבקר ראובן בריינין. ביאליק, אגב, לא אהב את הפואמה הזאת. לימים חזר בו מביקורתו שכן היא התגלתה כנבואה הצופה את מצבה של אירופה לאחר שתי מלחמות עולם ובפרט את חורבנו של העם היהודי. באותה העת, קוראת הפואמה הזאת לעם היהודי להתעורר ולהילחם נגד הגורל האיום הצפוי לו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ