דני בר-און
דני בר-און
דני בר-און
דני בר-און

במשך שנים ארוכות המבצע על בן אנד ג'ריס היה הדבר הכי יציב בחיי. עברתי דירה, החלפתי עבודה, מערכות יחסים נרקמו ונפרמו, העונות התחלפו, הציפורים הנודדות טסו בשמים — פעם לאפריקה, פעם לאירופה, אבל לגבי דבר אחד הייתי בטוח: כשאכנס לסופרמרקט, הבן אנד ג'ריס יעלה 2 ב–40 שקל.

אני אוהב מאוד סופרמרקטים וחנויות בכלל. אני נהנה לשייט במעברים, לקרוא רשימות מרכיבים, לרחרח אריזות ולקלף תוויות כדי לגלות מה מסתתר מתחתיהן. יש אנשים שמטפסים על הרים, יש אנשים שצונחים מגבהים; אותי תמצאו במחלקת הקפואים, בוחן אריזת ג'חנון מועשר בשומן טראנס כשחיוך דק על פני. בחנויות אני באלמנט שלי, אבל זה לא אומר שמבצעים מפוקפקים לא משפיעים עלי. ה"דיל" על הבן אנד ג'ריס בהחלט עורר את חשדי, אבל בכל זאת קול רוטט זחל בתוכי: "מבצע־מבצע־מבצע", זיעה קרה גלשה במורד עורפי וידי נשלחה כאילו מאליה למקפיא לבחור לי שני טעמים, או ליתר דיוק טעם אחד — שוקולד פאדג' בראוני ועוד אחד מתחלף. שוקולד פאדג' בראוני הוא מתת האלוהים לבני האדם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ