בדלתיים פתוחות

לפעמים קריאה בפסקי דין של העליון כמוה כצפייה במופע לוליינות מרהיב

קראתי לתומי את בג"ץ פוזננסקי ומצאתי בו שמחה והרמוניה שכמוה הרגשתי רק לפני הרבה שנים

אביגדור פלדמן
אביגדור פלדמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אביגדור פלדמן
אביגדור פלדמן

עם פסק הדין של בית המשפט העליון הגיעה לסיומה פרשת השופטת רונית פוזננסקי־כץ "העמידי פני מופתעת". מפסק הדין עולה חדוות עשייה ויצירה נדירים. כידוע (לי), אני לא חסיד גדול של פסקי הדין העליונים. בדרך כלל הם מבטאים תחושה של קוצר רוח, תגרנות, וכחנות ועלבונות מוסווים לצדדים או לבאי כוחם שהעזו להטריד את מנוחת העליונים בסכסוכים המגוחכים שלהם. אבל לא כך בבג"ץ פוזננסקי. קראתי אותו לפי תומי ומצאתי בו שמחה והרמוניה שכמוה הרגשתי רק לפני הרבה שנים, בכריכיית הספרים הקטנה של אבי ברחוב סלמה, על יד קולנוע זוהר, כאשר קולות מכונת חיתוך הגיליונות התערבבו בקולות מכונת התפירה התופרת אותם לספר, וריח הדבק החם המבעבע בסיר הגדול התערבל בריח הבושם הזול של הפועלות המדביקות את הכריכות, ואני הקטן הפעלתי את המעלית המעלה דפים מודפסים שהגיעו מבית הדפוס ומורידה ספרים כרוכים לטנדרים בחצר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ