מה באמת הפריע לי בבית האח הגדול

אסרו עלינו לשבת במשך 12 שעות, ולא איפשרו לנו לנעול את השירותים. אך מה שבעיקר הפריע לי הוא אובדן תחושת הזמן. מזל שלהרגשה המוזרה הזאת היה צד חיובי

נרי ליבנה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נרי ליבנה

יום שני 08:07. מאז יצאתי מבית האח הגדול, לפני שבוע ויום, יש לי צורך בלתי ניתן לשליטה לוודא בכל רגע מה השעה. הזמן, עניין שאנחנו מתייחסים אליו כאל דבר מובן מאליו בתנאי חופש, מקבל משמעות כואבת בתנאי שבי, גם אם מדובר בשבי מרצון ועבור הרבה כסף. "מה השעה?" היתה השאלה החוזרת מדי חצי שעה בערך, במקום שבו אין שעונים כלל. בפעם הראשונה ששאלתי את השאלה הזאת, השיב לי גילי מוסינזון "או חמש אחרי הצהריים או חצות". כי זה מה שקורה כשמוחקים לך את תחושת הזמן, החיים נכנסים לבלבול מוחלט. כל דקה נמשכת כמו שעה, כל יום כמו שבוע לכל הפחות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ