מתי נהגי ישראל יכבו סוף־סוף את המנוע המזורגג שלהם?

כשעומדים עם מנוע דלוק, הזיהום המסרטן נכנס ישר לריאות של העוברים והשבים. המזגן הוא לא תירוץ

דני בר-און
דני בר-און
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים101
דני בר-און
דני בר-און

אחת הסכנות הגדולות שאורבות לי במרחב הציבורי היא התלקחות ספונטנית מרוב עצבים. אני יוצא לרחוב ומיד מתמלא זעם נורא. אני זועם על המהמורות שגרמו לי כבר לשבר ולנקע, על עמודי החשמל, ערימות הגזם ותועפות הקקי. אבל הכל מחוויר לעומת הזעם שמחוללים בי נהגים שעומדים עם רכבם הדולק זמן רב. הנה למשל רוכב קטנוע, שיושב לו בנחת על הכלי, שקוע בסמארטפון שלו. את המנוע הוא הדליק מזמן בגלל רפלקס אופנועני ידוע: עצמות הישיבה נוגעות בריפוד — יד ימין סימולטנית מסובבת את המפתח בסוויץ'. כעת הוא מתעמק בהודעות מהאקסית בווטסאפ או כותב ערך בוויקיפדיה באספרנטו, בעוד שהאגזוז הדקיק שלו נותן פרפום לכל הרחוב, כפי שמנחם תלמי היה כותב. קילוח יציב של גזים קטלניים מוזרם במישרין לנחיריהם של ההולכים והשבים. תגיד לי, יא מלפפון, אתה באמת חייב להדליק את המנוע רבע שעה לפני שאתה יוצא?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ