נובחים על הגלגל הלא נכון: מה אתם בעצם רוצים מרוכבי הקורקינטים?

מרוב זעם על הרוכבים שפלשו למדרכות נשכחה בעיה חמורה בהרבה: סכנת המוות הנשקפת למי שבכל זאת נוסע על הכביש

דני בר-און
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דני בר-און

החלטנו להשתגע ולהפתיע את עצמנו עם חוויית אקסטרים: נסיעה באוטובוס מרמת גן לתל אביב. היינו צריכים ללכת חצי קילומטר לתחנה, שם ישבנו וחיכינו לאוטובוס שלא בא, למרות התחזית האופטימית באפליקציה. בלית ברירה עלינו על קו אחר, אבל הוא עשה סיבוב איום, אז ירדנו בדרך והלכנו עוד שני ק"מ הביתה דרך כמה מהרחובות המכוערים, המזוהמים והאפלים ביותר של גוש דן. בסך הכל הדרך ארכה שעה ועשר דקות; אם היינו נוסעים באוטו, זה היה 16 דקות. כמה ימים לפני כן הייתי צריך לעשות את אותו מסלול בשבת, לבדי. לא היו אוטובוסים. הרחובות היו ריקים, רק שקית ניילון התגוללה פה ושם על האבנים המשתלבות. שאלתי קסדה מהמארחים שלי ותפסתי קורקינט שיתופי. הנסיעה היתה אמנם קצת קופצנית — חשבתם שבתל אביב אין מספיק שבילי אופניים? נסו לנסוע בגבעתיים — אבל תוך 24 דקות הייתי בבית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ