בדלתיים פתוחות |

"יש בקהל רווקים מכפר סבא עם אשך אחד?"

למה שופטים דומים לפעמים לסטנדאפיסטים, ומה גיליתי מעיון בשני פסקי דין שהתקבלו לאחרונה

אביגדור פלדמן
אביגדור פלדמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אביגדור פלדמן
אביגדור פלדמן

שמי המשפט אפורים, עננים מטושטשי פנים נעים ימינה ושמאלה ואין בהם נבואה או בשורה, מתחתם חיים עורכי הדין, הולכים במסדרונות צרים בבית משפט השלום בירושלים, מתבוננים אל החצר הפנימית, נזכרים כי היתה החצר הפנימית של בית משפט העליון, נזכרים בבגדים התחתונים של הנזירים שהיו תלויים שם, יושבים על הכיסאות הלא נוחים של בית המשפט המחוזי בתל אביב, ממתינים לתורם, בינתיים משחקים קנדי קראש בטלפון, מהרהרים בילדותם, ממלמלים לעצמם שיר מהספר הכל־כך נפלא של עמוס נוי "שלום לאדון עורב" (הוצאת עולם חדש), "כשהייתי ילד קטן/ היתה לי לפעמים שמחה בגוף/ ...כבר כל כך הרבה שנים/ כבר אין לי שום שמחה בגוף/ אני שומע מוזיקה אני/ קורא אני אוכל אני/ משאיר מים לחתולים בימים/ חמים", או ממלמלים שיר של משורר ענק אחר דרור אלימלך: "בתור התחלה, אני צריך למצוא/ מישהי שתעזור לי/ בבניית ציפורנים/ חדות/ וצבעוניות" (מהספר "סירפדים ותרופות", הוצאת ירון גולן ז"ל).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ