עידן הטיהורים: כיצד הפך מפזר הריח מהשירותים לתו תקן של יוקרה?

הישראלים אוהבים להתבשם, בכל מקום וכל הזמן. אבל לענני הלבנדר יש צד שלילי, ובעולם כבר מתחילים להתגונן מפני בישום פסיבי

דני בר-און
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דני בר-און

יש רשת חנויות בגדים ישראלית אחת, שלא אזכיר את שמה כדי לא להבאיש את ריחה יותר משהיא מבאישה אותו בעצמה. הרשת הזאת מתאמצת מאוד לשדר היפסטריות קז'ואלית במגוון אמצעים, כולל עיצוב החנויות והניסוחים המתחכמים במסרונים שהיא שולחת ללקוחות. אבל מה שנותר לך בסופו של דבר מהביקור אצלם, חוץ מטי־שירט נאה ב–150 שקל, הוא ריח מטהר האוויר האגרסיבי שנאחז בדופנות הנחיריים שלך ולא עוזב. לא מזמן הלכתי ברחוב ופתאום הרגשתי את הריח הזה, אהוב ושנוא בעת ובעונה אחת, כמו מכר ותיק מהעבר. הבנתי שאני עומד לא רחוק מאחת מחנויות הרשת, שמטהר האוויר נשב ממנה בעוצמה, נישא על גלי האוויר הממוזג וממלא בעקביות את האטמוספירה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ