שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ילדיי, בבקשה אל תבזבזו כסף כדי לקבור אותי באדמה

לעולם אינני מבקרת בקבריהם של אנשים שאהבתי, ולא ברור לי למה בכלל צריך לקבור את המתים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

החלטתי להירשם ל"עלי שלכת". לא, אין בכוונתי למות בקרוב או אי פעם, אבל יש ביסוס סטטיסטי וגם על דרך האינדוקציה זה כנראה מתישהו יקרה. יותר מדי חברים שלי מתו בכל מיני מיתות משונות ובגיל צעיר יחסית בשנים האחרונות. אחד מהם, ותיק במיוחד, מת לפני 13 חודשים, ואחד אחר, חבר קרוב שלו וידיד שלי, מת לגמרי במפתיע בשבוע שעבר. נוסיף לכך את מותה של חברתי הקרובה לפני שלוש שנים ושל הטוב בחברי לפני ארבע שנים ונבין מדוע הפכתי שלא ברצוני כלל למומחית לענייני קבורה. קשה לחיות בארץ הזאת, אבל מתברר שגם למות לא ממש קל. בעיקר אם אנחנו חילונים שהדבר האחרון שמתחשק לנו לומר כשהולך מאיתנו האדם האהוב עלינו הוא "יתגדל ויתקדש שמיא רבא". כי לא רק שאינני מאמינה כלל בקיומו של אלוהים, יהודי או לא, הרי שגם לו הייתי מאמינה בקיומה של הישות המופשטת הזאת שאיננה חדלה מלחטט בחייהם של אנשים, הדבר האחרון שהייתי רוצה בהזדמנות זו, בעוד המת או המתה מוטלים לפני בתכריכים או בארון, הוא לברך את מי שאמור להיות אחראי למחדל הנורא הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ