שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לנפץ את הבועה: מה גיליתי ביום שלם של נסיעות בשירות "באבל"

דני בר-און
דני בר-און
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דני בר-און
דני בר-און

כששמעתי על השקת שירות התחבורה השיתופי "באבל", הדם בעורקיי הוגז מהתרגשות. אני אוהב חידושים, יש לי בטן מלאה על התחבורה הציבורית ואני שונא לנהוג באוטו; במובן מסוים, כל חיי היו רק הכנה לרגע הזה. מיהרתי להתקין את האפליקציה וניסיתי להזמין באבל לילי ליפו, אבל התברר שהשירות מפסיק לפעול בעשר בערב, וגם יפו ממילא מחוץ לתחום שלו. בפעם הבאה קיוויתי שהבאבל יחלץ אותי מהג'ונגל של אלנבי, אבל זמן ההמתנה היה ארוך, וויתרתי. כשסוף־סוף הצלחתי, הרושם שלי היה מעורב. המכוניות אמנם יפות, חדשות ונקיות, הנהגים הנחמדים עוצרים קרוב לשפת המדרכה ושולפים לעברך מדרגה מרשימה. אבל ההמתנה היתה ארוכה, המסלולים קצת מסורבלים והמחיר לא זניח — 15 שקל לנסיעה בשעות השיא, 12.5 בשפל ו–12 אם קונים עשר נסיעות מראש. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ