דניאל מורגנשטרן, עודד בר, ברוך רוזן ורבקה גיליס
דניאל מורגנשטרן, עודד בר, ברוך רוזן ורבקה גיליס

להציג מעשי טרור כסדרת מתח? הגזמתם

קראתי את הכתבה אודות טארק ברגות ("חייו הכפולים של מר ברגות", 9.8) והרגשתי מועקה גדולה. לא פעם כתבות ב"הארץ" גרמו לי לחוש כי העיתון מנותק מהמציאות. מנגד, פעמים רבות מצאתי את עצמי מודה לעיתון על חשיפת מציאות הכיבוש. אולם כתבה זו הינה במרחק נגיעה מטרור.

הרגשתי שהכותבים מציגים את ברגות כמעט כגיבור. אני זוכרת היטב כל אירוע טרור שהוזכר בכתבה. אני נוסעת פעמיים בשבוע בקו האוטובוס שבו פגעו ברגות וזביידי — בנסיעה הלוך וחזור לבסיס שבו אני משרתת. בכל פעם שאני עולה על האוטובוס, אני יודעת שאולי לא ארד ממנו בחיים. באותה נשימה אני מביטה סביבי במתנחלים שנוסעים לביתם ומרגישה את הסלידה והכעס גואים בי. אבל את הפחד שהם מרגישים, גם אני מרגישה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ