יכלה להיות כאן מעצמת נופש ים־תיכונית. היו מי שהבטיחו שזה לא יקרה

מירב מורן
מירב מורן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מירב מורן
מירב מורן

בימינו מביטים בחוף בערגה. אנו מתווכחים בלהט סביב השאלה מי, מה ואיך יבנו בקרבתו, באיזה גובה ובאיזה מרחק. זו תופעה חדשה למדי: לאורך ההיסטוריה, הים נתפס כחצר האחורית של העיר והיישוב. למים שפכו את מה שהיום עובר בביוב, ואל החוף סולקה פסולת ובכללה פגרים של בעלי חיים, שהמתינו לגאות שתשטוף אותם. נמלים אמנם שימשו מנוף לשגשוג ערים גדולות וחשובות, אך פעילותם היתה כרוכה במטרדים ובסיכונים. פרופ' אסף יסעור־לנדאו, ראש המכון ללימודי־ים על שם רקאנטי באוניברסיטת חיפה, מסביר מדוע: "נמל הוא מתקן רגיש. עוברים דרכו אנשים וסחורות, ויש בו תנועה מתמדת של יורדי־ים, מהגרים, מבקרים, גורמים בלתי מוזמנים ויבואני מגפות. בנוסף, נמל הוא חזית ראשונה מול פולש וסיכון ביטחוני. את ההתגוננות רואים עד היום בחומות שמקיפות את עכו". במקומות שהתפרנסו מדיג היתה לים תרומה כלכלית, אך זו לא שיפרה את חוויית השהייה בקירבת החוף: התמונות והציורים אולי פסטורליים, אך הם לא מעבירים את הריח.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ