למה אני מתגעגעת פתאום לימי המנדט?

נרי ליבנה
נרי ליבנה
איור: איתן אלוא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
נרי ליבנה
נרי ליבנה
איור: איתן אלוא

סגורים כאן בסיר הלחץ האטום והמאיים להתפוצץ הקרוי מדינת ישראל, נתונים מדי שעה לחדשות והחלטות סותרות, אנחנו בעצם אסירי ציון. מעולם לא היתה מדינת ישראל קטנה יותר. אפילו לפני הכיבוש של 67', כששטח המדינה היה קטן בהרבה, ונסיעות לחו"ל היו עניין נדיר, היתה בכל זאת איזו תקווה שהרחיבה עבורנו את הגבולות התודעתיים. כי הרי לפחות תיאורטית, כמו במחזה של צ'כוב, היתה קיימת האפשרות שנוכל לצאת מכאן קצת, בטיסה או בהפלגה. אמנם הייתי כבר בת 30 ואמא לילד בן שנתיים כשמימשתי את האפשרות הזאת לראשונה, אבל הידיעה שיום אחד אוכל לעשות זאת קיננה בחלומותיי ובשאיפותיי החל מהרגע שלמדתי לקרוא. כן, אפשר גם עכשיו לקום ולהתעופף לרואנדה, קרואטיה או אפילו יוון, אבל זהו לא העולם שאני רוצה להגיע אליו. אנחנו כלואים כאן, תחת ממשלה סכיזופרנית ודו־קוטבית, ובחום הנורא.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ