שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בית הקברות של הזונות היהודיות

הן הגיעו לדרום אמריקה מרוסיה, מפולין ומגליציה, וקיוו שיוכלו לפרנס את המשפחות שהותירו מאחור. בתוך זמן קצר מצאו את עצמן עובדות בזנות. 
האם היו הפולאקאס קורבנות סחר אדם או נשים חזקות שנקטו יוזמה? 


אלירן ארזי
ריו דה ז'ניירו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הלוויה בבית הקברות של הפולאקאס בריו דה ז'ניירו, 1934. זאבי גיוולדר: "נאבקו לשמור על יהדותן" צילום: באדיבות הארכיון העירוני הכללי של ריו דה ז'ניירו
אלירן ארזי
ריו דה ז'ניירו

"צום הנדיקען פין מיר", מוקדשת ביידיש מצבה "לצדיקה שלנו", בכיתוב שלא מופיע בבית קברות בפולין או בליטא, אלא בבית עלמין מחופה שרכים טרופיים בריו דה ז'ניירו, בפרבר העוני אינאומה, מתחת לעינו הפקוחה של השומר מטעם סוחרי הסמים של הפאוולה "העכבר הרטוב" (Rato Molhado).

זהו בית הקברות של "אגודת הצדקה היהודית לקבורה ולדת", ובשונה מבית העלמין היהודי האחר בעיר, גדול בהרבה, שנמצא בשכונת קאז'ו ועודנו פעיל, בבית הקברות הזה טמונות יותר צדיקות מצדיקים: רובם המכריע של כ–800 הנקברים הם נשים, ורבות מהן שילמו האחת בעד המצבה של רעותה והותירו כיתוב צנוע — "מאחותך, שרה" או "געגועים מאחיותיה". הבדל נוסף בין שני בתי העלמין היהודיים: בראשון אין כמעט מבקרים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ