לפעמים לא יודעים הכל - סוף שבוע - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפעמים לא יודעים הכל

לכתבה
החייל שחור השיער סיפר: "הם הסתערו עלינו עם סכינים שלופות וטירוף בעיניים"

במחנה הפליטים בלאטה יודעים שבישראל אף אחד לא 
מדבר עליהם. אבל הם מדברים על ישראל. על רבין, על נתניהו, על הבחירות וגם על בתי הסוהר ובתי החולים. 
הם מדברים על המקומות שמהם באו. על האדמות שנותרו מאחור ועל השיבה. פרק 1 בסדרה

142תגובות

נער בגופייה כורע על ברכיו על חלקת אדמה בצד הכביש. עיניו קשורות במטפחת, גבו כפוף, ראשו מורכן, ידיו כפותות מאחורי גבו. זרועותיו נראות חזקות ושריריות. השמים מעליו רעננים וכחולים, ומסביב הר גריזים ובתי הכפר הפלסטיני בּוּרִין, והרחק משם גבעות ירוקות בוהקות באור השמש. חיילים עומדים סביבו, נשק דרוך בידיהם. מכוניות חולפות. אף אחת לא נעצרת. מהמכונית שלנו לא שומעים קולות והתמונה נראית משונה: הנער, החיילים, אף אחד לא זז, הכל כאילו קפא. אנחנו יוצאים מהמכונית והחיילים מסתערים עלינו בצעקות: "שטח צבאי, עופו מכאן מיד!" שוב ושוב אנחנו שואלים מדוע הנער כפות, והחיילים בשלהם. הצלם חולף על פניהם בריצה ומצלם את...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון

הרשמה לניוזלטר

כל החדשות והסיפורים החמים מהעולם אצלכם במייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות