כל סיפור אהבה הוא סיפור אפשרי של אובדן

הסופרת איריס לעאל, ששכלה את אחיינה נדב ריימונד לפני שנה בצוק איתן, מתארת את שיחת הטלפון באישון ליל, את המחשבות הטורדניות, האופוריה הרגעית, ההכחשה, הכעס, המיקוח עם החזן הצבאי בחלום והריקנות שמילאה את המשפחה אחרי הבשורה הקשה מכל. חלק א'

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איריס לעאל
איריס לעאל
איורים: ג'ודית אשר

שאלת אותי יותר מפעם אחת בזמן האחרון מה אני עושה, ואני אמרתי לך שאני כותבת אלגיה לנדב. שאני קמה בבוקר ופותחת את התריס החשמלי של דלת חדר השינה שלנו ומסתכלת על העץ שבזמן האחרון צמח לגובה והתפשט והוא נוגע עכשיו בסורגי הברזל המקיפים את המרפסת. כשאני מסיימת לשתות את הקפה אני מתיישבת אל השולחן ומקיימת את הטקס המילולי הזה שעות — חוזרת על אותם משפטים, על אותן מילים, עד כדי קיהיון, מנסה להפוך את האובדן לזיכרון ואת הכאב החדש הזה שפועם לי בראש וסוחט אותי עוד קודם שהתחיל היום למשהו מובן, הדומה לקינה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ