בין אש חיה למטרות דמות: הכירו את חולי ההדק של ישראל

התירוצים להחזקת נשק פרטי הם רבים ויצירתיים: זה חושש שמישהו יתפרץ אליו הביתה, וההוא חרד ממחבל מפגע ברחוב, אחר רוצה "רק להרתיע" ויש את התיירים שמגיעים "להרגיש טרור" בארץ הקודש. לכולם משותפת החיבה היתרה לכלי נשק והיכולת להתאים סיפור מדמם לכל טענת נגד. נטע אחיטוב הצטרפה לאזרחים שמחזיקים את האקדח במערכה הראשונה

נטע אחיטוב
נטע אחיטוב
צילום: תומר אפלבאום
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

קליבר 3: 
"טרור עם חיוך"

החום לופת את הגוף בעוצמה, מסביב אדמת טרשים, זרדים מתגלגלים על הקרקע ואחריהם גרגירי חול, כביש האספלט היחיד באזור מעלה אדים. איתן כהן, שרירי, מסוקס, בעל קול צרוד, סיגריה תמידית בזווית הפה ואקדח נעוץ בנרתיק עור משופשף המחובר לרגלו, כורע מאחורי אוטו ישן ורעוע בעל לוחית זיהוי פלסטינית. הוא מציץ מעבר למכסה המנוע על מחבל מדומיין העומד בראש הגבעה הקרובה אלינו ומכריז שאותו מחבל אוחז באקדח מדומיין ומאיים עלינו. כהן מדמה אחיזת אקדח בידיו וצורח לעברנו במלוא הגרון "האם יש אמצעי?" "כן", אנחנו עונים בצייתנות, אין ספק שלמחבל המדומיין יש אמצעי הרג מדומיין. "האם יש כוונה?" כהן מרעים עלינו בבהילות. "כן", אנחנו עונים מעט יותר בחשש. לפי התיאור מלא החיות של הסצנה, נראה שלמחבל יש כוונה ברורה להרוג אותנו, אבל בהדמיות קודמות כבר מעדנו בקריאת הסיטואציה, כך שאי אפשר להיות בטוחים. "האם יש יכולת?" הוא עובר לשאלה השלישית, מה שמרמז לנו שענינו נכון על השנייה. אנחנו שותקים, מהססים, האמת שאין לי מושג אם כדור של אקדח מהגבעה הסמוכה יכול להגיע עד למרגלותיה, היכן שאנחנו עומדים. כהן לא אוהב את ההיסוס שלנו. "האם יש יכולת?" הוא חוזר על השאלה בטון קשוח. הלחץ עולה, החום מסביב גובר ואני מייחלת שכהן יקום מכריעתו, ייצא מאחורי האוטו ויגן עלינו. "כן", אני עונה. "לא", משיב באותו זמן תומר אפלבאום הצלם ומפרט את תשובתו כתלמיד שקדן: "מהמרחק הזה אין טווח פגיעה". שקט משתרר. "צודק", פונה כהן אל אפלבאום. כהן מזדקף סוף סוף. הוא מרוצה שלמדנו על בשרנו את השיעור החשוב והבסיסי ביותר באחזקת נשק – "אמצעי, כוונה, יכולת".

תגובות